תצילו את החיים שלנו


"רק כשהתחלתי ללכת לגן הבנתי שאצל הילדים האחרים זה לא ככה. האבות שלהם הסיעו אותם לגן והורידו אותם עם חיוכים ונשיקות, אני הכרתי רק כעס ואיומים מאבא שלי. בפעם הראשונה כשהגעתי עם סימנים לבית הספר, התביישתי מאוד ולא רציתי לצאת בהפסקה, לאט לאט עם הזמן למדתי להסוות אותם בסיפורים.

מכיתה ד' התחלתי להתדרדר בלימודים, הייתי עם הציונים הכי גרועים בכיתה. חיפשתי מקום שבו יעריכו אותי ואהיה משמעותית. התחברתי עם נוער מהשכונה. מנהלת בית הספר שוחחה עימי, אבל הנסיונות להשאיר אותי כשלו. בכיתה ט' הייתי רק ברחוב, יחד עם החבורה היינו מסתובבים משועממים ומחפשים תעסוקה. בגיל 16 החבר הכי טוב שלי התחיל לעבוד בתור שליח אצל סוחר סמים, תקופה קצרה אחר כך קיבלתי הצעה לעבוד במקומות יותר מפוקפקים..
ידעתי שאני ממש לא רוצה "לעבוד", ידעתי שאין סיכוי שאמכור את גופי. אבל ה"סוכן" שאיתר אותי לחץ ושלח לי איומים בכל כמה ימים.
ויום אחד, פגשתי במקרה חברת ילדות. היא הצליחה לגרום לי לספר את המצב שלי, בכיתי. היא יצרה קשר מידי עם אחותה הגדולה. מסתבר שאחותה מדריכה בארגון המדהים 'להיות שם בשבילם'. תוך שעה רכב של הארגון אסף אותי מהרחוב ישר למרכז שלהם. ברגע אחד קיבלתי מה שלא היה לי כל החיים. בית חמים ואוהב, תמיכה והכוונה.
עברתי אצלם שיקום שהייתי חייבת בשביל לצאת לחיים נכונים. לפני חצי שנה קיבלתי תעודת מקצוע. היום אני  בת 21, עובדת ומפרנסת את עצמי. אני לא שוכחת בזכות מי הצלחתי להגיע עד לכאן, ומי גרם לי תוך שנים בודדות ויפות להפוך מעזובה ברחוב לנערה מסופקת ומאושרת.
היום אני מבקשת מכם בקשה אחת,
"להיות שם בשבילם" להזדהות איתם."